---

המדינה תפצה איש תחזוקה בצה"ל שנפצע במהלך ביצוע עבודות בבסיס

---

עודכן לאחרונה ב־18:45, 17 באפריל 2019.

בית משפט השלום בנצרת קיבל באחרונה תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בעקבות שתי תאונות עבודה שאירעו במהלך עבודתו, בתור איש תחזוקה של צה"ל בבסיס חיל האוויר ברמת דוד. נקבע כי המדינה התרשלה בשתי התאונות אך בסופו של דבר היא נדרשה לשלם רק בעבור אחת בסך של כמאה אלף שקל.

---

בנובמבר 2005 קיבל התובע, איש תחזוקה בצה"ל, הוראה מהמנהל עבודה שלו להתקין דוד חשמל באחת הטייסות שברמת דוד. לטענתו, על מנת להתקין את הדוד, היה על עליו להוריד אותו מהרכב בידיו לכיוון הבניין עליו היה אמור להתקינו, וכל זאת לבד וללא עזרה.

התובע הוריד את הדוד וגרר אותו לכיוון הבניין המיועד, כשלפתע נתקלו רגליו בצינורות גינון שהיו פזורים על הרצפה, והוא נפל על הקרקע. לטענתו, הוא חשש שהדוד ייפול על רגליו לכן, ובכוחותיו האחרונים, הצליח לתפוס אותו בידיו, אולם, בשל משקלו הרב החליק הדוד מידו השמאלית, משך את ידו הימנית וגרם לקריעת גיד שריר בכתף. בעקבות זאת, פונה התובע לבית חולים העמק בעפולה, שם טופל ושוחרר לביתו להמשך מעקב רפואי.

ארבע שנים לאחר מכן נפגע התובע שוב במסגרת עבודתו כשהועסק ע"י המדינה. התאונה הפעם התרחשה כאשר נדרש לפרוק מטען שהכיל צינורות כבדים שניתן להרימם רק במלגזה יחד עם המנהל עבודה שלו משלא נמצאה מלגזה. תוך כדי עבודה, אחד הגלילים הידרדר לכיוון בו עמד התובע, ובמטרה שזה לא יפגע בו, זז התובע אך נפל וכתוצאה מכך נפגע בכתף שמאל ובצוואר.

בעקבות שתי התאונות, הכיר הביטוח לאומי בתאונות כתאונות עבודה וקבע, כי כל אחת מהתאונות הותירה נכות צמיתה בשיעור של 10%, בהתאם לכך הוא קיבל תגמולים בגין פגיעה בכושר עבודה.

בהמשך, הגיש העובד תביעה נזיקית נגד המדינה- המעסיקה שלו, לבית משפט השלום בנצרת. בנוגע לתאונה הראשונה הוא טען כי המדינה לנזק שנגרם לו משלא דאגה למשטח תיקני, בטיחותי ומתאים לסביבת העבודה ושלחה אותו לבצע עבודה לבדו ללא הדרכה, ללא הכוונה וללא אדם שיכוון אותו בהובלת הדוד  ובכך הנהיגה שיטת עבודה בלתי סבירה. אלא שהמדינה הכחישה את נסיבות התאונה הראשונה והוסיפה, כי התובע לא נפגע בעקבות היתקלותו בצינורות גינון אלא תוך כדי ובמהלך התקנת הדוד החשמלי, כאשר החליק לאחור עם הדוד ונפגע וזאת בשל חוסר זהירותו ולא בשל התרשלותה.

---

---

לגבי התאונה השנייה, טענה המדינה כי התובע קיבל הוראה מפורשת שכאשר מדובר במשא כבד אין להרימו באופן עצמאי ויש להשתמש במלגזה, וכי אילו היה נוהג בזהירות ומשתמש במלגזה התאונה הייתה נמנעת. כך שלמעשה המדינה הכחישה את אחריותה לשתי התאונות כמו גם את הנזקים הנטענים.

המדינה הוסיפה, כי הוכח שהיא סיפקה לתובע שיטת עבודה בטיחותית מלווה בהדרכות והיא לא יכלה לצפות כי הוא לא ינהג לפי ההוראות ונהלים ולא יפנה לקבלת עזרה בביצוע המטלות שמצריכות כוח עזר.

ללא הדרכות בטיחות וללא כוח עזר

לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם קבעה השופטת נבילה דלה מוסא כי הדין עם התובע. לדבריה התובע הוכיח כי המדינה לא דאגה להדריך אותו בביצוע העבודה של הובלת והתקנת דוד חשמל, היא לא הציבה עובדים שיעזרו בביצוע העבודה שהייתה מחייבת קבלת עזרה, היא לא דאגה לכך שלא יהיו מכשולים (ערימות אדמה וצנרת גינון) בדרכו כשהוא משתמש במעברים באתר העבודה במהלך עבודתו.

"אין ספק, כי היה על הנתבעת לצפות שבמהלך ביצוע עבודה מעין זו, ובתנאי המקום כמפורט לעיל, עלול להתממש הסיכון הבלתי סביר, וכי התובע עלול ליפול ולהיפגע כתוצאה מהימצאות המכשולים הנ"ל בדרכו, וכשהוא עובד לבד ללא סיוע וללא ליווי של עובד נוסף שיכוון אותו. בכך הפרה הנתבעת את חובותיה כלפי התובע ועל כן, יש להטיל עליה אחריות בנזיקין" סיכמה השופטת בפסק הדין.

גם התובע אשם

יחד עם זאת השופטת שוכנעה כי גם התובע התרשל . לדבריה, למרות מודעותו של התובע לאפשרות היעזרות בחיילים לצורך ביצוע העבודה הוא לא ביקש עזרה, ובנוסף, הוא היה מודע לתנאי השטח במקום עקב עבודות בנייה וקיומן של ערימות אדמה וצינורות גינון, כך שמצופה ממנו, בתור עובד מנוסה, עם וותק של 26 שנה להיות ערני לתנאי השטח. בנסיבות אלו קבעה השופטת כי יש לנכות מסך הנזק שנגרם 10% בעקבות אשמתו התורמת.

מכאן ניגשה השופטת לבחון את שאלת היקף הנזק שנגרם בעקבות התאונה הראושנה. נוכח הפערים בין הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט שמממצאי בדיקתו עולה, כי לתובע יש קושי בהרמת היד בצורה מלאה וכן מוגבל ביישור וכיפוף מרפק ימין כל שלקביעתו התאונה הראשונה הותירה נכות בשיעור של 10%. לעומת זאת המומחה סבר כי התאונה השנייה לא הותירה לתובע נכות כלל. בהתבסס על כך חייבה השופטת את המדינה לשאת בין היתר בפיצוי בשל ההוצאות הרפואיות ,הכאב וסבל, וכן הטילה פיצוי גלובלי בשל הפסד כושר השתכרות לעתיד. סה"כ העמידה את גובה  הנזק הוא 137,000 ₪, ולאחר ניכוי אשם תורם ותקבולי מל"ל , הפיצוי בגין התאונה הראשונה עמד על סך של 89,000 ₪.

גם לגבי התאונה השנייה קבעה השופטת כי המדינה אחראית לנזק התובע. ואולם, מאחר שבחישוב הנזק בגין התאונה זו התברר כי הפיצוי המגיע לתובע, נבלע בתקבולים שקיבל מהביטוח לאומי, חוייבה המדינה לשאת רק בנזקי התאונה הראשונה, בתוספת הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

ת"א 17827-11-12 א. נ' מדינת ישראל

---

עו"ד יניר הראל מתמחה בייצוג מבוטחים במסגרת תביעות ביטוח ומוביל בטיפול במימוש זכויות מבוטחים בקשר עם תביעות אובדן כושר עבודה. עו"ד יניר הראל וצוות המשרד מטפלים במלוא ההליכים המשפטיים הנדרשים לצורך מימוש זכויות מבוטחים המצויים באובדן כושר עבודה.
עו"ד יניר הראל הינו מחבר הספר "דיני הראיות בתביעות ביטוח ופלת"ד" וכותב מאמרים משפטיים ועדכוני חדשות שבועיים מפסיקת בתי המשפט בישראל. משרד עורכי דין יניר הראל ושות' מוביל בטיפול בתביעות ביטוח ומומלץ ע"י לקוחות לטיפול בהגשת תביעת אובדן כושר עבודה. הצטרפו גם אתם לקהל הלקוחות המרוצה של משרדנו. 

---

---