RU
EN
עודכן לאחרונה ב־11:25, 12 באוקטובר 2017.
לפני חמש שנים נפצעה הצעירה באופן קשה בהיותה בת 16, כאשר נהג רכב התנגש בשער ברזל, והפיל אותו עליה. כתוצאה מהתאונה היא נדרשה לעבור הליך שיקומי ארוך וממושך אשר הותיר אותה עם נכות. באחרונה קיבל בית המשפט את תביעתה לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
בפברואר 2012 בהיותה בת 16, נפגעה הצעירה בתאונת דרכים, כהולכת רגל, לאחר שכשרכב התנגש בשער ברזל וזה נפל עליה. ממקום התאונה, הועברה הפצועה לבית החולים בנצרת ,שם אובחנו אצלה שברים בירך ובאף. במהלך אשפוזה היא נותחה וכעבור מספר שבועות הועברה ל"בית לוינשטיין" לצורך שיקום.
כעבור כשנתיים מהתאונה הגישה תביעת תאונת דרכים הולך רגל לבית משפט השלום בקריות כנגד הנהג הפוגע וכנגד "הפניקס" – המבטחת של הרכב. בתביעתה תיארה התובעת את פגיעתה הקשה ברגלה אשר בגינה נאלצה לעבור הליך שיקומי ארוך וממושך ולמרות הזמן הרב שחלף נותרה לה נכות צמיתה.
לטענתה, היא סובלת כיום ממראה מכוער של האף ומהפרעות וקוצר נשימה, בנוסף לליקויים אורטופדיים ופסיכיאטריים המגבילים אותה פיזית ותפקודית. על סמך דברים אלה, היא טענה כי לנכותה הרפואית השפעה ניכרת על תפקודה היומי ויש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור של 57%.
לגבי הצלקת באף העידה התובעת שאמנם צורת האף מפריעה לה אבל כי אין בכוונתה לעשות ניתוח לאחר שהוסבר לה כי קיים סיכון שהניתוח לא יצליח.
הנתבעת בתורה טענה כי יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על שיעור של 10%.
לשיטתה וכנקודת מוצא, יש "לנפות" את הנכות בגין הצלקות. בנוסף, לתובעת מספר נכויות בשיעור נמוך שאין באף אחת מהן כדי להשפיע על התפקוד באופן ממשי. לטענתה, התובעת המשיכה בחייה ובמסגרות השונות ומנהלת אורח חיים רגיל ועצמאי המעיד על תפקוד תקין לחלוטין.
לטענתה, התובעת מתכננת לבצע את הניתוח וקרוב לוודאי כי תבצעו לאחר סיום ההליך וכל מגמתה היא רק לקבל פיצוי גבוה יותר במסגרת ההליך.
לחילופין, גם אם אינה מתכוונת לעבור ניתוח אזי שמדובר בהפרת חובתה להקטין את הנזק ומאחר שנקבעו לה סיכויי ההצלחה גבוהים אין להביא את הנכות בגין הצלקת באף ואין לפסוק לה פיצוי בגין זה.
השופטת לובנה שלאעטה חלאילה נדרשה לבדוק האם בנסיבות העניין יש מקום להפחית את שיעור הנכות ושיעור הפיצוי המגיע לתובעת בשל חובתה להקטין את הנזק. זאת כאשר מדובר באפשרות לניתוח אשר ייטיב את מצבה הרפואי.
לדברי השופט "ההלכה קובעת כי על הניזוק לנקוט בכל אותם אמצעים שאדם סביר היה נוקט בהם על מנת להקטין את נזקו" יחד עם זאת הוסיפה כי "אין לדרוש מהניזוק להסכים לניתוח שטומן בחובו סכנה לחייו או לגופו, רק כדי להקטין את סכומי הפיצויים". אלא שהשופטת הסבירה כי סירוב בלתי סביר לעבור ניתוח כאשר הסיכון נמוך, ייחשב הפרת החובה המוטלת על ניזוק להקטין את נזקו, ויקים עילה להקטנת הפיצוי הנפסק בהתאם.
"אני סבורה כי סירובה של התובעת לבצע את הניתוח אינו עומד בנטל המוטל עליה להקטין את נזקה" כתבה לאחר שמצאה כי מדובר בניתוח שכיח, ובעל סיכויי הצלחה גבוהים. משכך החליטה כי ולצורך הערכת הפיצוי אין לקחת בחשבון את מלוא הנכות בעניין זה.
לבסוף, בהתבסס על האמור ולאור הנכויות, האורטופדית והפסיכיאטרית, העמידה את נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת על 30.5%. לגבי הנכות התפקודית מצאה כי על אף שכל אחת מהנכויות שנקבעו אינה בעלת משמעות תפקודית במיוחד, צירופן יחד עשויה להיות רבת השפעה ומשכך העמידה אותה על 20%.
מכאן חייבה השופטת את הנתבעת לשאת בין היתר בהוצאות הרפואיות, אובדן כושר השתכרות, פיצוי עבור הנזק הלא ממוני ובסך הכל 821,228 ש"ח (לפני ניכוי תגמולי גמלת ילד נכה בסך של סך של 17,609 ש"ח).
ת"א 2396-01-14 עבוד ואח' נ' עבוד ואח'
עורך דין יניר הראל מתמחה בדיני ביטוח, נזיקין ותאונות דרכים ומייצג מבוטחים ונפגעים בתביעות נגד חברות ביטוח וגורמי נזק. עו"ד יניר הראל וצוות המשרד מטפלים במלוא ההליכים הנדרשים לצורך מימוש זכויות מבוטחים ונפגעים לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף ורכוש.
תאונת דרכים – הולך רגל – פיצויים בגין נכות – נכות רפואית ותפקודית
copyright]
בדירוג ביטוח