---

התנאים לזכאות לפיצוים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

---

עודכן לאחרונה ב־08:27, 15 ביולי 2017.

זכאות לפיצויים לאחר תאונת דרכים

המונח "תאונת דרכים" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים, נסמך על שישה יסודות: אירוע התאונה, קרות נזק גוף, קיום קשר סיבתי, רכב מנועי, השימוש בו ומטרות תחבורה. ההגדרה הבסיסית קובעת:

"'תאונת דרכים' – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה…".

לצורך זכאות לפי חוק הפיצויים, אין די בכך כי הנפגע עשה "שימוש" או נפגע כתוצאה מ"שימוש" של אחר "ברכב" בעת "האירוע" "למטרות תחבורה", ובכך  שנגרמו לו "נזקי גוף". על הנפגע להוכיח קיומו קשר סיבתי בין השימוש התחבורתי שנעשה ברכב לבין התוצאה המזיקה ("עקב").

---

---

מבחן הקשר הסיבתי

הסיבתיות העובדתית עניינה בזיקה בין הגורם הרלבנטי לבין התוצאה המזיקה, ובענייננו, בין השימוש ברכב למטרות תחבורה לבין נזקי הגוף. המבחן שנקבע בפסיקה לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי היה בתחילה מבחן הסיכון, שהועדף בדעת הרוב בפרשת שולמן*. בהתאם למבחן זה שימוש ברכב יהא גורם ממשי לנזק הגוף שנגרם אם הנזק מצוי בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר ואשר בגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי.

במקביל למבחן הסיכון הוצע מבחן "השכל הישר" כמבחן בלעדי לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי. על-פי מבחן זה, על הקרבה הרעיונית של השימוש ברכב לנזק הגוף להיות מעבר למקריות מזדמנת בלבד. אותם מקרים בהם הסיכון בא לידי מימוש מקרי, ולא רלבנטי, שעה שנעשה שימוש ברכב, אינם מקיימים את הקשר הסיבתי הנחוץ. לאחר  קבלת תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים על-ידי המחוקק, התקבעה התפיסה כי מבחן הקשר הסיבתי המשפטי הוא מבחן משולב של מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר. מבחן הסיכון מתוחם על ידי מבחן השכל הישר, ויש להוכיח כי השימוש ברכב מנועי אכן תרם תרומה רלבנטית ממשית כלשהי להתרחשות הנזק**.

*ע"א 358/83 רחל שולמן ואח' נגד ציון חברה לבטוח בע"מ
**דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נגד נאסיף מזאוי

---

זכאות לפיצויים – חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

---

---

---