---

היקף הביקורת השיפוטית על החלטת ועדה רפואית

---

עודכן לאחרונה ב־09:07, 18 ביולי 2017.

קביעת דרגת אי כושר

בפרשת ברע (ארצי) 39263-03-15 רוחמה אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי בחן בית הדין הארצי האם לקבל ערעור על החלטת בית הדין האזורי אשר קבע כי המערערת, אשר שיעור נכותה הרפואית המשוקללת היה 68% ואיבדה 74% מכושרה להשתכר, כך שמסוגלת לעבוד באופן "חלקי מאוד" בעבודות כגון: "קופאית, מיון, אריזה, טלמרקטינג, מכירה וכדומה".

הועדה התכנסה על פי פסק דין מיום 30.1.14, שהורה על השבת עניינה של המערערת לדיון בוועדה על מנת שזו תתייחס, באופן מנומק, להשפעת מחלת הפיברומיאלגיה וכן להשפעת כאבי הראש והסחרחורות שמהן סובלת המערערת,  בנפרד ובמצטבר, על כושרה לעבוד.

ביה"ד הארצי לעבודה דחה את הערעור בקבעו כי קביעת דרגת אי הכושר היא משימה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה בו נפל פגם כלשהו בהנמקה או בניסוחה, יהיה מקום להתערב בהחלטת הועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע ביה"ד כי ההחלטה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה. לצורך קביעת דרגת אי הכושר נדרשת הוועדה לערוך בחינה משולבת של הפרמטרים, המשליכים זה על זה, ובכללם: סוגי העיסוקים שהמבוטח יכול להשתלב בהם, המגבלות התעסוקתיות, במידה וקיימות, וככל שהן משליכות על יכולתו להשתלב בעיסוקים כאמור ומשך הזמן שהוא יכול לבצע עבודות אלה, בהתחשב במגבלות שאותן קבעה הוועדה.

---

---

חובת ההנמקה של הועדה ברפואית

בית הדין קבע כי לאור תכליתה העיקרית של החלטת הועדה, אין לומר כי נקיבה במספר השעות המדויק שבו יכול הנכה לעבוד, בכל סוגי העיסוקים הרלוונטיים, הינה בבחינת הכרח גורף הנגזר מחובת ההנמקה.

בסוגיה השנייה שהתעוררה, ועניינה הפער שבין הלקויות הרפואיות או המגבלות הנובעות מלקויות אלה לבין סוגי העיסוקים שלדעת הוועדה הנכה מסוגל להשתלב בהם. קבע בית הדין שמאחר ומדובר בקביעות רפואיות מקצועיות הרי שמידת ההתערבות בהן בעילה של חוסר סבירות תיוחד בעיקרה למקרים של חוסר סבירות קיצוני. בית הדין קבע כי במקרה דנן ההחלטה משקפת זיקה הגיונית בין כלל הקביעות הרפואיות והפרמטרים הרלוונטיים להערכת רמת אי הכושר המשתלבים היטב אלה באלה. בנסיבות אלה, אין באי ציון מספר השעות המדויק שהמערערת יכולה לעבוד, להבדיל מהתיאור המילולי של היכולת לעבוד באופן "חלקי מאוד", כדי להוות פגם מהותי בהנמקה.

בית הדין קבע כי  הועדה נימקה את אי ההלימה הנטענת בין המגבלות התעסוקתיות של המערערת לבין סוגי העיסוקים אשר לדעת הוועדה היא יכולה להשתלב בהם – בהיקף המוגבל והחלקי מאוד בו יכולה המערערת לעסוק בעיסוקים אלה. ולבסוף, הבחירה בסוג עיסוקים שלדעת הוועדה המערערת כשירה להשתלב בהם באופן חלקי נתנה ביטוי להתחשבות בכלל הנתונים האישיים הרלוונטיים של המערערת. לאור כל האמור דחה בית הדין את הערעור.

ברע (ארצי) 39263-03-15 רוחמה אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי

---

קביעת נכות – החלטה של ועדה רפואית – היקף ההתערבות של ביהמ"ש – ביטוח לאומי

---

---

---