---

תלמידת ביה"ס נפלה בחצר: המדינה והעיריה ישלמו כחצי מיליון ש"ח

---

עודכן לאחרונה ב־16:41, 14 בנובמבר 2018.

פיצויים לתלמידה בבית ספר

לפני כשש שנים נפלה תלמידת כיתה ה' בבית ספר בראשון לציון בחצר במהלך ההפסקה ונגרם לה שבר ביד. מספר שנים לאחר מכן הגישו היא והוריה תביעה נזיקית כנגד המדינה והעיריה בטענה כי אלה התרשלו במילוי תקני בטיחות באופן שהוביל לתאונה. בפסק דין שניתן, הטיל השופט ד"ר גיא שני את מלוא האחריות על הנתבעות בתשלום הפיצויים.

---

באוקטובר 2011 נפלה התובעת, אז בת 10, בשטח בית הספר "נווה דקלים" בראשון לציון וידה נשברה.

על פי פרטי תביעת הנזיקין, הילדה נפגעה באזור המדרגות המצויות בחצר, ביציאה ממבנה בית הספר. צוין כי באזור הכניסה והיציאה יש שני מפלסים. תלמיד או תלמידה היוצאים מבית הספר יכולים להגיע אל היציאה באמצעות אחד מבין שני גרמי מדרגות ימין או משמאל וזו הדרך הבטוחה. דרך נוספת להגיע אל הרחבה היא לקפוץ מהערוגה בצורת טרפז הבנויה בין שני גרמי המדרגות בגובה של כמעט מטר- שזו דרך בטוחה הרבה פחות.

---

---

התובעת שבמועד התאונה הייתה תלמידת כיתה ה' טענה כי בצאתה מבית הספר במהלך ההפסקה, נפלה מן הערוגה אל הרחבה התחתונה וספגה חבטה ביד ימין. היא הועברה לקופת חולים שם התברר כי נגרם לה שבר בשורש כף היד ופונתה לבית חולים "וולפסון" לצורך ניתוח. כשנתיים לאחר התאונה, הגישו התובעת והוריה תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון תביעת נזיקין כנגד מדינת ישראל לאור העובדה כי במדובר ברשלנות הנהלת בית הספר שפועלת מטעמה וכן עיריית ראשון לציון והמבטחת שלה, חברת הביטוח "כלל".

גרסה משכנעת

לצורך הכרעה בתביעת הנזיקין נדרש השופט ד"ר גיא שני לבדוק את נסיבות האירוע והאם התובעת אכן נפלה מן הטרפז כטענתה או שמה במדרגות שבסמוך להם כפי שגרסו הנתבעות. אלא שלאחר שבחן השופט בעיון רב את חומר הראיות והתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדויות, הוא מצא כי יש לקבל את הגרסה שלפיה התובעת נפלה מטרפז הערוגה.

השופט הסביר את השיקולים המרכזיים שהובילו אותו לתוצאה זו. כך בין היתר ציין כי מהתרשמותו הבלתי אמצעית מבחינת עדותה של התובעת הוא קבע כי ניתן לקבוע שהיא דוברת אמת ושגרסתה גובתה במסמכים רפואיים. בנוסף עדות חברותיה שהיו נוכחות בתאונה הותירו בו רושם משכנע וכי לא נראה כי מי מהעדות ניסו להתאמץ להתאים את עדותן לגרסת התובעת. כמו כן השופט ציין כי גם הנזק שהוסב לתובעת – נפילה על העכוז ושבר בשורש כף היד – מתיישב יותר עם נפילה מגובה מאשר מעידה בעת ירידה במדרגות.

חובת השגחה של מורה כלפי תלמידים

מכאן פנה השופט לבחון את אחריותן של הנתבעות. לטענת התובעת הטרפז הוא בבחינת מפגע בטיחות, ולא ננקטו אמצעי זהירות למניעת הנפילה של התלמידים מגובה של כמעט מטר ובכלל זה גידור טרפז הערוגה. בנוסף, לא קוימה חובת ההשגחה של מורה תורן על התנהגות התלמידים בזמן ההפסקה. בעניין זה מצא השופט לקבל את שתי הטענות.

השופט התייחס לחובת הזהירות של מורים ומורות כלפי תלמידיהם ותלמידותיהם והבהיר כי כבר נאמר בפסיקה כי חובה זו שקולה לחובתם של הורים כלפי ילדיהם. "חובה זו מקפלת בתוכה דרישה לפקח ולהשגיח על התלמידים, זאת גם שעה שתלמידים נמצאים בהפסקה בין השיעורים בשטח בית הספר מחוץ לכיתות הלימוד" כתב השופט בפסק הדין תוך שהוסיף כי היקפה של חובה זו נקבעת בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה, ובשים לב בין היתר לגילם של התלמידים, למקום הימצאם, לסוג הפעילות שבה עוסקים ולתוחלת הסיכון הכרוך בפעילות.

השופט שוכנע לאור הראיות כי עלייתה של התובעת על הטרפז לא היה בגדר אירוע חד פעמי אלא תלמידים רבים היו נוהגים לעשות זאת מעת לעת, אולם בית הספר לא מנע משחק מסוכן זה ולא השגיח על המתרחש שם.

בלי מעקה ובלי שלט אזהרה

לגבי ליקויי הבטיחות, התובעות הגישו חוות דעת מומחה בתחום הביטוח שמצא כי בהתאם להנחיות ולהוראות, קיימת דרישה להתקנת מעקה במקום שבוה הפרש הגובה בין שני המפלסים הוא מעלה 60 ס"מ. המומחה ציין כי במקרה הנוכחי הנהלת בית הספר לא התקינה מעקה אף בהפרש גובה באזור הנפילה של כמעט מטר וכן לא התקינה שלט אזהרה המורה לתלמידים להתרחק משפת משטח ההליכה. כמו כן נכתב כי לא ניתנה הדרכה הולכת לתלמידים וכי המורים התורניים לא היו ערניים מספיק לסיכון.

לא מדובר בסיכון חבוי ונסתר

לעומת זאת הנתבעות לא הגישו חוות דעת נגדית בתחום הבטיחות והסתפקו בחקירת המומחה בשאלות ספורות שאינן רלוונטיות וזאת השופט זקף לחובתן. השופט הסביר כי לא מדובר בסיכון חבוי ונסתר וקשה לומר אם היה צריך ידע מקצועי מיוחד כדי לשער כי הילדים עלולים להתפתות לעלות על הטרפז ואף לקפוץ ממנו. בעניין זה הוא הדגיש כי מול סיכון זה , חובה היה לנקוט אמצעי זהירות כגון מעקה או לפחות שלט האוסר על עליה לטרפז וקפיצה ממנו. כאשר חובה זו חלה הן על העיריה , מכוח היותה מחזיקה של השטח ואחראית על עריכת בדיקות בטיחות והן על הנהלת בית הספר שאחראית לשלומם של התלמידים. ומשאלה לא פעלו כן, הטיל השופט את מלוא האחריות על  שתי הנתבעות בפיצוי הנזק שנגרם לתובעת.

מכאן פנה השופט לבחון את הנזק שנגרם. תוך שהוסכם כי הנכות הרפואית הצמיתה עומדת על גובה שבין 11% ל-12.5% נכות, קבע השופט כך גם לגבי הנכות התפקודית. לאור זאת ועל בסיס השכר הממוצע במשק חישב את הפסדי השתכרות העתידית של התובעת בנוסף חייב לפצות את התובעת בגין ההוצאות הרפואיות והכאב והסבל שנגרם לה ובסך הכל 392 אלף ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 92,120 ₪.

ת"א 39116-01-14 פלונית ואח' נ' מדינת ישראל

עורך דין יניר הראל מתמחה בנזיקין ודיני ביטוח ומטפל בתביעות נגד גורמי נזק וחברות ביטוח. עו"ד יניר הראל וצוות המשרד מטפלים במלוא ההליכים הנדרשים לצורך מימוש זכויות נפגעים ומבוטחים לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף ורכוש. עו"ד יניר הראל כותב מאמרים משפטיים ועדכוני חדשות שבועיים מפסיקת בתי המשפט בישראל. משרד עורכי דין יניר הראל ושות' מתמחה במימוש זכויות מבוטחים ונפגעי תאונות.

---

---