---

אסיר התאבד: המדינה תפצה בכ- 900 אלף ש"ח בשל רשלנות

---

עודכן לאחרונה ב־10:24, 28 ביולי 2018.

תביעת נזיקין בשל רשלנות עקב התאבדות

בית משפט השלום בירושלים קבע כי שירותי בתי הסוהר התרשלו בטיפול באסיר בן 20  ששהה בתא המעצר "ניצן" כאשר לא  מנעו את התאבדותו, למרות שידעו על נטיותיו האבדניות. הוכח כי התובע אגר כדורים פסיכיאטריים ללא השגחה ובלע אותם באופן שגרם למותו.

---

תחילתו של הסוף העצוב החל ביולי 2010, כאשר המנוח, נעצר בשל חשד לביצוע שוד והחזקת נשק שלא כדין. בהמשך נעצר עד תום ההליכים והמתין לגזר דינו, לאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו.  כבר בראשית מעצרו, הייתה לרשויות הכלא מודעות גבוהה ביותר לסיכון של המנוח מפני פגיעה עצמית.

בהתחלה הובא המנוח לכלא איילון, שם הוא הוגדר כעצור בסיכון אובדני גבוה והיה תחת רמת השגחה גבוהה ביותר כאשר רשויות הלכא הקפידו שהמנוח לא ישהה לבד בתא והוא נבדק בידי פסיכיאטר ועובדת סוציאלית בתדירות גבוהה. בהמשך, הועבר המנוח לבית המעצר "ניצן".

יצוין כי במהלך שהותו של המנוח אגר כמות רבה של כדורים במטרה לבלוע אותם וכן אושפז פעמיים בחשד למינון יתר של תרופות וניסיון התאבדות באמצעות בליעת כדורים.

במארס 2011 בשעות הבוקר המוקדמות נמצא המנוח בתאו בבית המעצר "ניצן", כשהוא מחוסר הכרה. הוא הובהל לבית החולים "אסף הרופא" ולמרבה הצער, נפטר שם כעבור יומיים. כשבעה חודשים לאחר האסון, הגישו הורי המנוח ויורשיו, תביעת נזיקין בשל רשלנות ענק לבית משפט השלום בירושלים כנגד המדינה בדרישה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מות בנם המנוח.

לטענתם, המנוח התאבד בתאו באמצעות נטילת כדורים פסיכיאטריים שאגר, ומדינת ישראל באמצעות שירות בתי הסוהר, התרשלה בכך שעל אף שידעה על נטיותיו האובדניות של המנוח לא עשתה די למניעת ההתאבדות. על פי הטענה, היה על שירותי בתי הסוהר למנוע את אגירת הכדורים שאגר המנוח ולהשגיח עליו באופן מיוחד. התובעים תמכו תביעתם בחוות דעת מומחה שבדק את התיעוד הרפואי של המנוח והגיע למסקנה כי מותו נגרם עקב הרעלה תרופתית.

---

משרד ראשי: רח' ז'בוטינסקי 2 רמת גן • סניף חיפה: רח' סוקולוב 18 חיפה.

---

לעומתם, טענה המדינה כי לא הוכח שהמנוח מת מהרעלה תרופתית וכפועל יוצא גם לא הוכח שהמנוח התאבד. לחלופין היא טוענת, כי אף אם יונח כי המנוח התאבד, ואף שהיא אינה חולקת על כך שלאור עברו של המנוח היה עליה לצפות את ההתאבדות, היא קיימה את חובת הזהירות שחלה עליה, כאשר השגיחה על המנוח, מנעה ממנו לאגור תרופות ועשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את האסון.

המדינה תמכה את הגנתה בחוות דעת מומחה שבדק  אף הוא את התיעוד הרפואי של המנוח והגיע למסקנה כי לא ניתן לקבוע במידת ספק סביר קשר סיבתי בין נטילת מינון יתר לבין מות המנוח.

חובת זהירות של המדינה

לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון מעמיק בראיות שצורפו, קבעה השופטת מרים אילני כי יש לקבל את התביעה. השופטת פירטה בהרחבה בפסק הדין את חובת המדינה להגן על שלומו ובריאותו של עציר השוהה בבית מעצר, לא רק מפני פגיעתם של אחרים בו אלא גם מפני פגיעה שלו בעצמו.

במקרה הנוכחי מצאה השופטת כי לנוכח ניסיונות ההתאבדות הקודמים שביצע התובע בעת שהותו במשמורת בכלא, אין ספק שהייתה מוטלת על המדינה חובת להשגיח על המנוח לבל יפגע בעצמו. מכאן ניגשה לבחון השופטת האם המדינה התרשלה והפרה חובה זו. לצורך כך, מינתה השופטת מומחה רפואי מטעם בית המשפט, על מנת שיקבע מהי סיבת המוות.

סיבת המוות: הרעלת תרופות

מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט כאמור, הגיע למסקנה לאחר מחקר מעמיק כי האפשרות לפיה המנוח מת מהרעלה תרופתית "הינה אפשרות סבירה" לאחר שנשללו הגורמים השכיחים. השופטת, שהתרשמה מחוות דעתו של המומחה שמונה, קיבלה את עמדתו. מכאן פנתה השופטת לבחון האם הייתה התרשלות בהשגחה על המנוח וככל שהתשובה לכך חיובית, האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין המוות.

הכלא סטה מרמת התנהגות סבירה

אלא שלטעמה של השופטת , אמנם עולה מן העובדות תמונה חיובית בכל הנוגע לאופן שבו עקב הצוות המקצועי אחר מצבו של המנוח בעת שהותו בכלא איילון. אולם הראיות מלמדות כי בבית המעצר "ניצן" סטו מרמת ההתנהגות הסבירה בכל הנוגע לפיקוח וההשגחה שהעניקה למנוח. בין היתר בכך שלא ווידא כי המנוח בולע את התרופות, לא מילא אחר ההוראה לתת את הטיפול בריסוק, ולא ביצע הערכת מצב מחודשת לאחר שהסתבר שמנוח ניסה לאגור תרופות גם בעת שהותו בבית המעצר "ניצן".

השופטת מצאה עוד כי בניגוד ליומן חובשים (האחראים על חלוקת התרופות בכלא) שהתנהל בכלא איילון המלמד כאמור על כך שהחובשים וודאו את בליעת הכדורים, לא הוצג יומן החובשים של בית המעצר "ניצן". בהקשר זה קבעה השופטת כי אי הצגת יומן החובשים, כמו גם עדות החובש שהודה כי לא תמיד החובשים ווידאו את בליעת הכדורים, יחד עם הקביעה לפיה המנוח מת כתוצאה מנטילת מימון יתר של התרופה כל אלה מובילים למסקנה כי הרשויות לא ווידאו במידה מספקת כי המנוח נטל את התרופות ולא אגר אותן.

"התרשלות הנתבעת אפשרה למנוח לאגור את התרופות שאותן הוא בלע והן אלו שגרמו למותו. בכך הוכחו כל היסודות של עוולת הרשלנות ולכן על הנתבעת לפצות את התובעים בגין הנזק שנגרם להם" סיכמה השופטת.

אובדן השכר בגין השנים האבודות

משכך, פנתה השופטת לדון בנושא הנזק שנתבעת במסגרת תביעת הנזיקין. היא הסבירה כי במקרים אלו לצורך בחינת היקף הפיצויים, נדרש בית המשפט לחשב את השנים האבודות של התובע עד גיל הפנסיה אילו היה בחיים. בהתאם לנוסחה המקובלת, הפסד השכר ל"שנים האבודות" מחושב לפי 30% מן ההשתכרות עד גיל 67.

לצורך כך יש לצורך לבחון את הבסיס שכרו החודשי של המנוח שהיה אמור להשתכר בחייו. אולם מעיון בקורות חייו של המנוח מצאה השופטת כי נוכח עברו הפלילי של המנוח, הפטור צבאי שקיבל בשל מצבו הנפשי, עברו התעסוקתי וכישוריו, ניתן ללמוד על פוטנציאל השתכרות נמוך ביותר.

יחד עם זאת, נוכח גילו הצעיר ואפשרות כי במהלך השנים היה משתקם, מצאה לערוך את חישוב אבדן ההשתכרות ב"שנים האבודות" לפי בסיס שכר של 4,500 ₪  לחודש, המגלם שכר הנמוך במעט משכר מינימום. לנוכח בסיס השכר האמור, עמד הפיצוי על 408,000 ₪. לסכום זה צורף  550,000 ₪ בגין ראש נזק נזק הלא ממוני, ובתוספת הוצאות קבורה ומצבה, חויבה המדינה לשלם לתובעים פיצוי בסך 968,000  ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד וכן הוצאות המשפט.

ת"א 30905-10-11  עיזבון פלוני ואח' נ' מדינת ישראל

עורך דין יניר הראל מתמחה בנזיקין ודיני ביטוח ומטפל בתביעות נגד גורמי נזק וחברות ביטוח. עו"ד יניר הראל וצוות המשרד מטפלים במלוא ההליכים הנדרשים לצורך מימוש זכויות נפגעים ומבוטחים לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף ורכוש. עו"ד יניר הראל כותב מאמרים משפטיים ועדכוני חדשות שבועיים מפסיקת בתי המשפט בישראל. משרד עורכי דין יניר הראל ושות' מתמחה במימוש זכויות מבוטחים ונפגעי תאונות.

---

---