---

פיצויים למפנה פסולת שהגיש תביעת תאונת עבודה נגד המעסיקה

---

המעסיקה לא אכפה שימוש באמצעי בטיחות

ת"א 4807-11-13 ב. נ' ירוק מ.ל.ה בע"מ • פסק הדין ניתן בביהמ"ש ביום 19.10.2017 • חדשות המשפט YHC-LAW

השופטת סבין כהן קיבלה באחרונה את תביעת פיצויים של עובד בחברה לפינוי פסולת שנפצע קשה בעינו לפני כחמש שנים לאחר ששבב מתכת ניתז לעינו השמאלית והותירה אותו עיוור לצמיתות. את האחריות הטילה השופטת על החברה שהתרשלה בין היתר בכך שלא אכפה שימוש באמצעי בטיחות.

---

בנובמבר 2012, בעת שהועסק העובד בחברת "ירוק מ.ל.ה" העוסקת בפינוי חומרי פסולת נפגע העובד בעינו השמאלית לאחר שעמד בסמוך למכונת גריסה ממנה ניתז שבב מתכת לעבר עינו, כשעזר לפועל אחר בתיקון חלק של המכונה.

כתוצאה מאירוע התאונה, הוא הובהל לבית החולים "ברזילי" באשקלון, שם עבר ניתוח להסרת שבב המתכת מעינו תוך שהוסרה גם זגוגית העין במהלך ניתוח רשתית. כתוצאה מכך הוא נותר עיוור בעינו השמאלית.

בנובמבר 2013 לאחר שהתובע הגיש תביעת תאונת עבודה נגד המוסד לביטוח לאומי, הגיש גם תביעה נזיקית לבית משפט השלום באשקלון כנגד המעסיקה. בתביעתו טען להפסדים שנגרמו לו כתוצאה מאירוע התאונה ובפרט להפסדי שכר, להוצאות רפואיות ולפיצוי בגין עוגמת נפש.

לטענתו, תאונת העבודה נגרמה עקב רשלנותה של המעסיקה, בין היתר בכך שלא סיפקה לתובע משקפי מגן והורתה לתובע לבצע עבודתו בשיטת עבודה לא בטוחה, לא הדריכה כיאות כיצד לעבוד באופן בטוח ובכך הופרה חובת הזהירות מצד המעביד.

---

נפגעתם בתאונת עבודה? פנו אלינו לקבלת ייעוץ משפטי: 03-7765017
יניר הראל ושות' מובילים בהשגת פיצויים מרביים ומומלצים בעקביות ע"י לקוחות
לחצו לקבלת מידע נוסף: תביעה תאונת עבודה

---

אלא שהחברה כפרה בנסיבות המקרה. לשיטתה, התובע החל לעבוד אצלה מאז 2009 כמנהל עבודה. במסגרת תפקידו ניתנו לו סמכויות רחבות והוא נדרש לתדרך את העובדים לגבי אופן ביצוע העבודה והוראות הבטיחות ולפקח על העובדים.

לטענת החברה, היא עשתה את כל המוטל עליה כמעביד כאשר ציידה אותו בכל אמצעי המיגון הנדרשים כולל משקפי מגן וכי גם לעובד יש אחריות לדאוג לבטיחותו ומשלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו. משכך, לטענתה, אין לה כל אחריות ויש לדחות את התביעה. לחילופין, יש לקבוע שלתובע אשם תורם בכדי 100%.

לצורך הוכחת הנזק, התובע תמך את תביעתו בחוות דעת מפורטת של מומחה שקבע לו נכות מקסימלית של 35% נכות. לעומת זאת, מטעם החברה הוגשה חוות דעת נגדית לפיה נקבע כי בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי שיעור נכותו של התובע עומד על 30%.

לטענת התובע, אלמלא התאונה היה מתקדם בעבודתו ושכרו היה משתבח. מאז אירוע התאונה התובע אינו עובד בעבודה מסודרת כלשהי ובמשך תקופה ממושכת לאחר האירוע כלל לא עבד. עוד טוען התובע כי לאור העובדה שהוא עובד בלתי מקצועי וכן נוכח הבושה והמגבלות בגין הפגיעה בעין, הוא אינו מצליח למצוא מקום עבודה שתואם את יכולותיו.

בנוסף לטענתו, הוא אינו יכול לחזור ולעבוד בעבודה כנהג בעסק דומה לעסקה של החברה, נוכח המגבלה בלקבל רישיון נהיגה עקב הלקות בהקשר זה ביקש להעמיד את נכותו התפקודית על 40%. החברה מצדה מבקשת להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע על שיעור נמוך יותר לאור העובדה כי הוא עובד אך אינו מוסר פרטים על עבודתו.

תאונת העבודה נגרמה בגלל הפרת חובת זהירות של המעסיקה

בפתח הכרעתה הדגישה השופטת סבין כהן את חובתו המוגברת של המעביד כלפי העובד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים.

בנסיבות אלו נדרשה השופטת לבחון האם הופרה אותה חובת זהירות על ידי המעסיקה.

השופטת שמעה את עדותו המפורטת של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה והחליטה לקבל את גרסתו.

"התרשמתי מהעדויות, כי לא ניתנה לתובע ולעובדים בכלל הדרכה באשר לאופן הנכון שבו יש לבצע את העבודה האמורה" כתבה השופטת והוסיפה כי כפי שעולה מן הראיות החברה לא נקטה בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהתובע יוכל לבצע את עבודתו ולא פיקחה במידה הנדרשת, על שימוש באמצעים אלה.

בנוסף, השופטת התרשמה כי החברה לא נתנה הדרכות בטיחות לתובע שיבטיחו ביצוע העבודה באופן בטוח. כך שבנסיבות אלו קבעה השופטת כי לחברה אחריות לאירוע ולנזקיו של התובע כתוצאה מכך, תוך שהעמידה את נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהפגיעה בעין בשיעור של 30%.

לא מצופה מעובד שיצפה את אירוע התאונה

השופטת ציינה כי היא איננה סבורה שיש להטיל על התובע אשם תורם כלשהו, שכן, מדובר באירוע חריג שהתובע טרם נתקל בו בעבר או שמצופה היה ממנו כאדם סביר לחזותו. משכך, הרי שלא ניתן לצפות ממנו, כי ינקוט באמצעים על מנת למנוע אותו.

באשר לנכותו התפקודית השופטת מצאה כי פגיעתו של התובע היא פגיעה שהשלכותיה התפקודיות באות לידי ביטוי בעיקר בלקות הראיה, וככלל, אדם יכול לתפקד בתפקוד היומיומי, גם ללא עין אחת, כאשר החשש במקרה זה הוא פגיעה באיברים זוגיים, כלומר בעין הנוספת. כמו כן קיימת מגבלה בביצוע עבודות המצריכות שדה ראיה רחב כמו נהיגה.

לפיכך קבעה השופטת כי לא ניתן לזקוף לעובדה שהתובע אינו עובד אחוזים גבוהים יותר משיעור נכותו הרפואית והחליטה להעמיד את נכותו התפקודית בשיעור זהה לנכותו הרפואית. ולבסוף, לאחר חישוב בין היתר אובדן הפסדי שכר לעבר ולעתיד בהתבסס על הנכויות שנקבעו כאמור, וכן הוצאות רפואיות וכאב וסבל, חייבה השופטת את החברה לשלם לתובע 254,425 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 59,535 ש"ח.

---

---

---