---

כמאה אלף ₪ פיצויים לעובד שבלוקים נפלו על רגליו

---

עודכן לאחרונה ב־16:44, 14 בנובמבר 2018.

פיצויים לעובד שנפגע בתאונת עבודה

שבע שנים לאחר התאונה קיבל לאחרונה בית משפט השלום בחיפה את תביעת הפיצויים של עובד ייצור במפעל מתכת בגין פגיעותיו במהלך העבודה. השופטת איילת הוך-טל מצאה שהמעסיק לא הקפיד על כללי בטיחות בסיסיים על מנת לייצר סביבת עבודה בטוחה ולא הוכח מה היקפן וטיבן של ההדרכות שהועברו לעובדים.

---

התובע היה כבן 54 עת עבד במשך פחות מחודש במפעל מתכת בשם "סי.אר.פי. חדרים נקיים וצנרת" בתפקיד עובד ייצור. לטענת התובע, ביום התאונה עסק במיון פרופילים של מתכת במפעל. הפרופילים למיון הונחו על גבי קרשים בערימה בגובה של כמטר ללא תמיכה מלבד ניילון נצמד בקצוות. תוך כדי המיון, נפלו שתי ערמות של פרופילים במשקל מאות ק"ג על רגלו הימנית וגרמו לו לפגיעה בברך ימין. התובע הועבר מיד לקבלת טיפול רפואי בבית חולים 'הלל יפה' שם אובחן אצלו שבר והוא אושפז למשך 5 ימים, רגלו גובסה ונשלח לחופשת מחלה בת חודשיים.

בעקבות כך הגיש העובד תביעת נזיקין תאונת עבודה לבית משפט השלום בחיפה כנגד החברה וכנגד המבטחת שלה, חברת הביטוח "הכשרה" שביטחה את המפעל בפוליסת ביטוח חבות מעסיקים. לטענתו, החברה תהרשלה בכך שלא דאגה במילוי נהלי הבטיחות במקום.

---

---

אלא שהנתבעת ניסתה להתחמק מאחריות וטענה כי יש להטיל את מלוא האשמה על כתפי התובע. לדבריה, התובע צפה מן הצד בעבודתם של האחרים וכשאחד העובדים הבחין בחוסר יציבות של הפרופילים על גבי הערימה, הוא התריע על כך בפני שאר העובדים שנכחו במקום, כולל התובע. ובעוד שכולם הספיקו להתרחק מהמקום נותר התובע עומד בשטח ונפגע מעגלת השינוע שזזה. בכל מקרה הנתבעת אף חלקה על הנזק שנגרם לתובע.

סיכון ממשי שהתממש

לאחר שמיעת טענות הצדדים קבעה השופטת איילת הוך-טל כי הדין עם התובע. היא הסבירה כי הוכח  כי בעת תאונת העבודה ניצבה בשטח המפעל ערימה גדולה של פרופילים ממתכת, כל אחד במשקל ממוצע של 5-6 ק"ג ערימה זו ניצבה על גבי מתקן עשוי קרשים, ללא קשירה ראויה וללא עיגון כלשהו, באופן שיוצר סיכון ממשי בעת הזזת הפרופילים.  כמו כן התובע הצליח להוכיח כי אף אחד מהעובדים שנכחו במקום לא היה מצויד באמצעי מיגון כלשהם.

"בהינתן נתונים אלה, בין אם נקבל את גרסת התובע לפיה עסק בפריקת פרופילים בפועל בעת שנפגע ובין אם נקבל את גרסת הנתבעת לפיה עמד במקום כצופה בלתי נחוץ על אף שהוזהר להתרחק, אזי הסיכון הטמון בשיטת העבודה בחברה התממש, למרבה הצער" כתבה השופטת בפסק הדין והוסיפה "אין מחלוקת כי בעת פריקת הפרופילים והעברתם לעגלת השינוע, הם החליקו. בין אם פגעו ישירות בתובע ובין אם פגעו בעגלה שניצבה ללא מעצור כלשהו והובילו לפגיעה עקיפה בתובע, ברי כי הוכח שהתאונה הינה פועל יוצא של היעדר סביבת עבודה בטוחה"

השופטת הבהירה כי חובת הזהירות של המעסיק כלפי העובד כוללת הן את החובה למניעת סכנות בפועל ויצירת מקום עבודה בטוח ככל שניתן והן את החובה להדריך עובדים ולהזהירם מפני סכנות קיימות בעבודה.

אחריות מלאה על החברה

בנסיבות המקרה השופטת קבעה כי הוכח שהמעסיק לא הקפיד על כללי בטיחות בסיסיים על מנת לייצר סביבת עבודה בטוחה ולא הוכח מה היקפן וטיבן של ההדרכות שהועברו לעובדים. השופטת הסבירה כי נטל הראיה להוכיח קיומן של הדרכות בטיחות לעובדים מושת לפתחה של החברה. אך מנהל החברה לא עמד בנטל זה. זאת כאשר לא הוצג קיומו של נוהל בטיחות במפעל בזמנים הרלבנטיים לתאונת העבודה, לא הוצג תוכן הדרכת הבטיחות הנטענת שבוצעה בפועל, לא הוצג תוכן הדרכה כלשהי שבוצעה לתובע עצמו ובתוך כך הטילה השופטת את מלוא האחריות על החברה.

מכאן פנתה השופטת לבחון את פגיעתו של התובע והנכות שנותרה בעקבות התאונה., אך נוכח הפערים בין חוות הדעת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט שמצא הגבלה ביישור הברך ובכיפופה וקבע לו  נכות צמיתה בשיעור 10%, והשופטת אימצה את חוות דעתו.

בהמשך ניסתה ההשופטת לבחון את המחלוקת בין הצדדים לעניין הנכות התפקודית. המומחה תעסוקתי מטעם התובע קבע כי התובע אינו כשיר לשוב לעבודתו הקודמת כעובד ייצור משום שמדובר בעבודות הדורשות פעילות פיזית ועומס רב על הרגליים. ובהתחש בכישוריו הדלים שאינם מאפשרים עבודה בישיבה, הוא העריך את הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע עקב התאונה בשיעור של 60% מכושר העבודה שלפני התאונה. לעומת זאת המומחה התעסוקתי מטעם הנתבעת קבע כי מלבד הגבלה מינימלית בברך, אין כל ממצא מגביל בבדיקת התובע והעריך כי התובע יכול לעבוד בכל עבודה שאינה כרוכה בעומס יתר על ברך ימין תוך שקבע כי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית שנקבעה כאמור.

לאחר שבחנה השופטת את חוות דעתם של שני המומחים ושמעה את ההסברים התומכים בעמדותיהם היא סברה כי אין מקום לאמץ אף אחת מהמלצות מומחים אלה וכי יש מקום להעמיד את שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע לעתיד בשיעור 30% וזאת בין היתר בשים לב למכלול הנתונים ובפרט לנתוניו האישיים של התובע, כישוריו המקצועיים הדלים בתחומי עיסוק אחרים וכן לעובדה שהמגבלה הפיזית הינה ברף קל באופן יחסי, אך הובילה לתקופת שיקום לא מבוטלת והסבה קושי לחזור למעגל העבודה במצב הנוכחי. יחד עם זאת השופטת הבהירה כי "יש מקום לקבוע כי התאונה אמנם העמידה לתובע מכשול ממשי במציאת מסגרת תעסוקתית המתאימה לכישוריו, אך אין מדובר במחסום שאינו מאפשר מציאת מסגרת תעסוקה כלל".

לבסוף, תוך חישוב סך הנזקים שנגרמו הכוללים בין היתר הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות  וכאב וסבל מדובר בסך של 430,000 ₪. ולאחר ניכוי תשלומי הביטוח לאומי בסך 334,505 ₪ חייבה השופטת את החברה, באמצעות חברת הביטוח לשלם לתובע פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לו עקב התאונה בשיעור של 95,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד לתובע בסך 19,000 ₪ וכן הוצאות משפט.

עורך דין יניר הראל מתמחה בנזיקין, דיני ביטוח ותאונות עבודה ומטפל בתביעות נגד גורמי נזק וחברות ביטוח. עו"ד יניר הראל וצוות המשרד מטפלים במלוא ההליכים הנדרשים לצורך מימוש זכויות נפגעים ומבוטחים לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף ורכוש. עו"ד יניר הראל כותב מאמרים משפטיים ועדכוני חדשות שבועיים מפסיקת בתי המשפט בישראל.  משרד עורכי דין יניר הראל ושות' מתמחה במימוש זכויות מבוטחים ונפגעי תאונות.

---

---