עודכן לאחרונה ב־07:45, 22 באוגוסט 2017.
לפני כ-4 שנים נפלה התובעת בדרכה בשביל חשוך המוביל לביתה, בעקבות גדם של עץ בדרך. בתביעה שהגישה עתרה לפיצוי בגין נזקיה. לאחר שבחן השופט את מכלול הראיות מצא כי האחריות מוטלת על העירייה וחייב אותה לשאת בנזקים שנגרמו לתובעת.
באוגוסט 2012 חזרה האישה, סייעת גן במקצועה, מבילוי משותף עם חברתה. בדרכה הביתה עברה דרך שביל ללא תאורה המוביל לביתה. אלא שלרוע מזלה, היא נתקלה בגדם עץ שבלט מספר סנטימטרים מעל פני הקרקע הממוקם בסמוך לארון חשמל וזו נפלה. כתוצאה מההיתקלות, הסתובב קרסול רגלה הימיני , באופן שנוצר שבר.
כשנה לאחר התאונה, הגישה האישה תביעה נזיקית כנגד עיריית ירושלים בטענה כי העירייה לא פעלה כפי שמצופה ממנה על מנת להסיר את המכשול, באופן שמטיל עליה אחריות לתאונה. בנוסף, הגישה התובעת את התביעה כנגד חברת החשמל משום שלטענה, המכשול נגרם בעקבות כריתת העץ מצד אנשי חברת החשמל באופן שמחייב גם אותם.
בתביעתה פירטה התובעת את הנזק שנגרם לה תוך שביססה את נכותה על 20% באמצעות מומחה רפואי. התובעת בין היתר עתרה לפיצויים בגין הוצאות רפואיות, אובדן כושר השתכרות וכן עבור הכאב והסבל שנגרם לה.
בתגובה לכך ניסתה העירייה להתנער מאחריות תוך שטענה כי מדובר בשביל שאינו מיועד להולכי רגל ולכן לא היה צפוי כי עוברי אורח יעשו בו שימוש. בכל מקרה לטענתה, מדובר באחריותה הבלעדית של התובעת שלא פעלה בזהירות בהליכתה ונפילתה הינה בגדר סיכוניי החיים הרגילים.
העירייה הוסיפה וטענה כי הגדם אינו שייך לה ולפיכך אין להטיל עליה אחריות בגין התאונה. לטענתה, על התובעת הנטל להוכיח מי היה הבעלים של העמוד ואין די בכך שהעירייה היא בעלת המקרקעין.
חברת החשמל אף היא ניסתה להתנער מאחריות וטענה כי לא הוכח כל קשר בין הימצאותו של הגדם בקרבת הארון חשמל לאחריותה ביצירתו.
השופטת שושנה ליבוביץ מבית משפט השלום בירושלים החליטה לקבל את תביעתה של הנפגעת תוך שקבעה כי יש להטיל את האחריות על העירייה.
"אין לקבל את טענת העירייה לפיה לא היה צפוי כי עוברי אורח יעשו שימוש בשביל" כתבה השופטת בפתח פסק הדין. לדבריה, אילו סברה העירייה כי המעבר אינו מיועד לכך, היה עליה לנקוט אמצעים המונעים את הכניסה אליו, כמו להקיף את כל האזור בגדר או להציב שלט מתאים.
השופטת הוסיפה כי "הימצאות גדם הבולט מספר סנטימטרים מעל פני שביל המשמש מעבר לציבור הוא בגדר סיכון בלתי סביר אשר יש לנקוט אמצעים סבירים למניעתו".
בתוך כך השופטת הבהירה כי על העירייה מוטלת חובת זהירות כלפי עוברי אורח שבתחומה מכוח פקודת העיריות וחלה עליה חובה להסיר מכשולים בשטחים ציבוריים, אך זו לא פעלה כן.
השופטת ציינה כי אין זה משנה למי שייך העץ הכרות כי בכל מקרה עדיין חלה על העיריה חובה לשמור על ביטחונם של ציבור העוברים והשבים, ולנקוט אמצעים סבירים על מנת למנוע קיומם של מפגעים על ידי הסרתם.
לפיכך קבעה השופטת כי העירייה התרשלה בכך שלא מנעה את קיומו של המפגע ולא נקטה אמצעי מספיק על מנת למנוע את הסיכון שנוצר בדרכה של התובעת.
השופטת הבהירה כי אילו העירייה הייתה מפקחת באופן הולם על תחזוקת החורשה, סביר להניח כי נפילתה של התובעת הייתה נמנעת. בתוך כך, דחתה השופטת את התביעה כנגד חברת החשמל מחוסר ראיות הקושרות את החברה להצבת עמוד במקום ולניסורו. לדברי השופטת, לא די בעצם העובדה כי הגדם מצוי ליד ארון החשמל על מנת להוכיח שמדובר בשארית עמוד שהוצב על ידה ושהוסר על ידה באופן רשלני.
יחד עם זאת השופטת לא התעלמה מאשמתה התורמת של התובעת שביקשה לקצר את הדרך לביתה ולא שמרה על ערנות מלאה בעת הליכתה בשביל עפר לא סלול וחשוך ולפיכך זקפה לחובתה 20% מהנזק שנגרם לה.
לבסוף, לאחר חישוב נזק התובעת תוך שנקבעה נכותה על 14.5%, חייבה השופטת את העירייה לשלם 115,200 ש"ח, לאחר ניכוי האשם התורם של התובעת. כמו כן פסקה כי עליה לשאת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 30,643 שקלים וכן הוצאות משפט. במקביל, נוכח דחיית התביעה נגד חברת החשמל, חוייבה התובעת לשאת בהוצאות משפט של 5,500 שקלים.
ת"א 15140-10-13 פסנדי נ' עירית ירושלים ואח'
עורך דין יניר הראל מתמחה בנזיקין ודיני ביטוח ומטפל בתביעות נגד גורמי נזק וחברות ביטוח. עו"ד יניר הראל וצוות המשרד מטפלים במלוא ההליכים הנדרשים לצורך מימוש זכויות נפגעים ומבוטחים לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף ורכוש. עו"ד יניר הראל כותב מאמרים משפטיים ועדכוני חדשות שבועיים מפסיקת בתי המשפט בישראל.
רשלנות עירייה – פיצוי לעובר אורח שנפל – אחריות עירייה למנוע מפגעים
יניר הראל ושות׳ משרד עורכי דין ונוטריון
מובילים בהשגת פיצויים מרביים ומומלצים בעקביות
תביעות ביטוח, תאונות דרכים ומסחרי
הצלחות מוכחות וניסיון רב
רח' יגאל אלון 94 תל אביב 6789156
קומה 20 מגדלי אלון 2
טל': 03-7765017 פקס: 03-7765018
דוא"ל: office@yhc-law.co.il
© כל הזכויות שמורות